החלטה בתיק בר"ע 53796-07-12

1.     לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בירושלים (השופטת רחל בר"ג הירשברג, ס"ע 27734-12-10) מיום 1.7.12, בה נדחתה בקשת המבקש להצגת שאלון למשיב ולגילוי ועיון במסמכים.

2.     בבית הדין האזורי מתבררת תביעת המשיב לפיצויי פיטורים ורכיבים נוספים. ביום 2.1.12 הגישו הצדדים רשימת מוסכמות ופלוגתאות משותפת לבית הדין האזורי, בכללם נקבע כי המשיב הינו תושב שטחים וכי כניסתו לתחומי המדינה, היתה באמצעות היתרי כניסה שהונפקו לו על ידי הכנסייה ולא באמצעות המבקש. ביום 18.4.12 הגיש המבקש לבית הדין האזורי " בקשה דחופה ביותר להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית ובקשה למתן צו לעיון והמצאת מסמכים". המבקש טען בבקשתו כי בתצהיר עדות ראשית מטעם המשיב פורטו טענות חדשות אשר לא היו מפורטות בכתב התביעה וכי בין היתר נטען כי המשיב הגיש בקשה לקבלת היתר כניסה. המבקש טען כי יש לבדוק מי הגיש את הבקשות לקבלת היתרי כניסה וכן לברר הטענה לפיה המשיב הינו בעל עסק. לבקשתו צירף המבקש צו פורמאלי המופנה למנהלת התיאום והקישור, לצורך קבלת מידע בעניין היתרי הכניסה. בית הדין האזורי הורה למשיב, בהחלטתו מיום 19.4.12, להגיש תגובתו תוך 7 ימים. ביום 3.5.12 הורה בית הדין האזורי למשיב להשלים הודעתו עד ליום 8.5.12, במובן זה שיודיע עמדתו ביחס למתן הצו למנהלת התיאום והקישור. אחר קבלת עמדת המשיב, נתן בית הדין האזורי החלטתו, מושא הבקשה שלפנינו, בבקשה למתן צו לעיון והמצאת מסמכים.

3.     בהחלטתו הפנה בית הדין האזורי להלכה הפסוקה לפיה השימוש בהליך ביניים של שאלון צריך שיהיה נדיר ורק בנסיבות יוצאות דופן " מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית הדין האזורי פסק כי המקרה שלפניו אינו בא בגדר מקרים אלו, ומכל מקום המבקש לא הציג ולו בדל ראיה שיש בה כדי לשנות ממסקנה זו. אשר לבקשה לגילוי ועיון במסמכים, קבע בית הדין האזורי כי עיון בתצהירי המשיב מלמד אין בהם משום טענות חדשות ואף לא ברור היכן מוצא המבקש אזכור לעסק שבבעלות המשיב. בית הדין הוסיף וציין כי המשיב צירף לתצהירים את כל היתרי הכניסה שבידו ולו סבר המבקש כי דרושים לו מסמכים אחרים היה עליו להשלים עניין זה בשלב המתאים, היינו במסגרת ההליכים המקדמיים. בנסיבות אלו, כך קבע בית הדין האזורי, היעתרות לבקשה בעת זו תוביל להסתעפות ההליך שלא לצורך, ולהרחבת יריעת ההתדיינות מעבר לזו שהוסכמה בין הצדדים ברשימת המוסכמות והפלוגתאות שניסחו הם עצמם, והדבר אינו רצוי. אשר על כן, דחה בית הדין האזורי את הבקשה לגילוי מסמכים.

4.     בבקשתו לרשות ערעור טוען המבקש כי טענת המשיב בתצהירו לפיה המבקש הוציא עבורו היתרי כניסה הינה טענה שקרית וכי מבוקש להוכיח האמור באמצעות הזמנת עד - פקיד מנהלת התיאום והקישור, בצירוף תיק המשיב, כולל בקשותיו להיתרי כניסה. לטענת המבקש, זימון העדים אינו מצריך בירור "עובדות חדשות". המבקש טוען כי החלטת בית הדין האזורי, מושא ההחלטה, סותרת למעשה החלטה קודמת בה הורה בית הדין כי צד אשר יבקש לזמן עד יוכל לעשות כן. לסברת המבקש, ההחלטה מושא הבקשה פוגעת קשות במתן הזדמנות המבקש לפרוש טענותיו.

5.     לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין האזורי ונתתי דעתי לבקשה לרשות ערעור ולכלל החומר המונח בפני באתי לכלל מסקנה כי אין מקום למתן רשות ערעור בבקשה, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו סבורה היא כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, ובלבד שההחלטה שהתקבלה אינה מנוגדת לדין, ואינה גורמת עיוות דין לאחד הצדדים (רע"א 2444/08; רע"א 2508/08 נטו מ.ע. אחזקות בע"מ ואח' - אהרון כהן ואח', ניתן ביום 21.12.08). אשר להגשת שאלון, כלל פסוק הוא כי אין להפעיל הסמכות למתן צו למסירת שאלון בעניין שבשגרה אלא בנסיבות בהם יש קושי לברר את השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת, וכאשר האמצעים הדיונים האחרים אינם מאפשרים בירור תקין של ההליך (דב"ע נד/ 41-9 נורית נחום - דליה סופר, לא פורסם; דב"ע 97/398-3 ג'י.טי.אי.בי. תקשורת (1991) בע"מ - צבי קרוגליאק, פד"ע לא 269).

6.                                                                                                                                                                                                                                                                                                לא מצאתי כי המקרה דנן הוא ממן אותם מקרים המצדיקים חריגה מן הכלל האמור. בית הדין האזורי, אשר התרשם ממסכת הראיות שנפרשה בפניו, קבע כי המבקש לא הציג ולו בדל ראיה שיש בה כדי לשנות מן המסקנה כי מקרה זה אינו מהווה חריג להלכה הפסוקה. המבקש לא העלה בפנינו נימוק המצדיק התערבות במסקנה זו. הוא הדין באשר לבקשה לגילוי ועיון במסמכים. הערכאה הדיונית קבעה כי אין בתצהירי המשיב משום טענות חדשות וכי לא ברור היכן מוצא המבקש אזכור לעסק שבבעלות המשיב. עוד ציין בית הדין האזורי כי המשיב צירף לתצהיריו את כל היתרי הכניסה שבידו. לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטה זו של בית הדין האזורי. סוגיית היתרי הכניסה הינה אחת מן המוסכמות המשותפות של הצדדים, בעניינה נקבע כי כניסת המשיב לתחומי המדינה " הייתה באמצעות היתרי כניסה שהונפקו לו על ידי הכנסייה ולא באמצעות" המבקש. משאלו הם הדברים, צדק בית הדין האזורי בקובעו כי היעתרות לבקשת המבקש תוביל להרחבת יריעת ההתדיינות מעבר לזו שהוסכמה בין הצדדים ברשימת המוסכמות. אשר על כן, בדין דחה בית הדין האזורי הבקשה מלפניו ובדין יש לדחותה לפנינו.

7.     סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב לא ניתן צו להוצאות.

ניתנה היום,  י"ג אב תשע"ב (01 אוגוסט 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: